פסק-דין בתיק ב"ל 53259-12-12

1.         בפניי ערעור על ההחלטה של ועדה רפואית לעררים מיום 25.10.12 אשר קבעה כי למערער 35% נכות בגין ליקוי שמיעה, על פי סעיף 72(1)ט' 10 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") תוך ניכוי של אותו שיעור נכות בגין "מצב קודם" - סה"כ 0%  נכות בגין הפגיעה בעבודה- ליקוי שמיעה.

2.         עניינו של המערער הוחזר לוועדה רפואית לעררים באותו הרכב בהתאם לפסק הדין של כב' השופטת  אסנת רובוביץ ברכש, מיום 8.8.2012, בתיק ב"ל 10911-12-11 (להלן: " פסק הדין").

פסק הדין הורה להחזיר את עניינו של המערער לוועדה לצורך בחינה האם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה, וקביעת שיעור נכותו הרפואית בגין ליקוי השמיעה. בפסק הדין נקבע:

תשומת לב הוועדה כי המערער הוכר ביום 14.9.2009 ע"י פקיד התביעות כנפגע בעבודה בשל ליקוי שמיעה.

הוועדה תתייחס למכלול התיעוד הרפואי בגין המערער ובעיקר לחוות דעת ד"ר עילם מיום 3.11.2011.

3.         להלן עיקר טענות ב"כ המערער:

א.        פקיד התביעות ומחלקת נפגעי עבודה במשיב הכיר בליקוי השמיעה של המערער כפגיעה בעבודה, כלומר, ליקוי השמיעה ממנו סובל המערער נבחן תחת התנאים המקדמיים שבסעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: " חוק הביטוח הלאומי") בתוך כך הוכרה המחלה כליקוי שנגרם עקב חשיפה לרעש בעבודה. לפיכך, תפקידה של הוועדה לעררים השנייה מסתכם בקביעת אחוז הנכות בהתאם לתקנות וזאת במקום לבחון את הקשר הסיבתי.

ב.         פקיד התביעות אישר את תביעת המערער לליקוי שמיעה כפגיעה - בעבודה החל מיום 13.9.09. מעיון בפרוטוקול הוועדה לעררים עולה כי זו מבטלת שוב את ההכרה של פקיד התביעות.

ג.         לא זו בלבד שהוועדה לעררים חרגה מסמכותה, מקום בו היה עליה לקבוע את אחוזי הנכות, ועסקה בשאלת קיומו של קשר הסיבתי שבין מחלתו של המערער לבין עיסוקו, אלא שהוועדה עשתה כך תוך הפרה ו/או התעלמות מפורשת מפסק הדין.

ד.         הוועדה ניכתה את כל הנכות שנקבעה עקב "מצב קודם" למרות שהמערער מעולם לא נחשף לרעש מזיק אחר, ורק משנת 1995 ועד אפריל 2010 היה חשוף לרעש מזיק, 10-12 שעות ביום כתוצאה מעיסוקו כמסגר.

ה.        הוועדה מתרגמת לא נכון את המאמר שהיא מצטטת, של פרופ' קמינץ. אולם, המאמר לא מדבר על אנשים שעבדו עם פטישוני אוויר, ואין קשר בין המקרים שנדונים בו למקרה של המערער.

4.         להלן עיקר טענות ב"כ המשיב:

א.        ב"כ המערער יוצא כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה ואינו מצביע על פגם משפטי.

ב.         בהתאם לסעיף 118(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי רופא או ועדה רפואית מוסמכים לקבוע אם הנכות נובעת מהפגיעה בעבודה ובאיזה מידה.

ג.         בית הדין מופנה להלכה שנפסק בדב"ע 01-2/98 גד באלי - המוסד (19.8.98, להלן: " פסק דין באלי"), לפיו גם לאחר שהחליט המוסד לקבל התביעה של מערער בנוגע לשמיעה, אין בכך כדי להביא לתוצאה אוטומטית של קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה של המערער לבין עבודתו. זו סמכותה של הוועדה.

ד.         הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין ואין הצדקה להתערבות בית הדין.

5.         החלטת הוועדה:

הוועדה רשמה את נימוקי המערער באריכות. בפרק הדיון קבעה הוועדה:

"הועדה איננה מערערת על קביעתו של פקיד התביעות לעניין ההכרה עצמה ומתייחסת לנכות השמיעתית כפי שנובעת מבדיקות השמיעה לעניין הקשר לעבודה.  בעיון בבדיקות השמיעה שעמדו בפני הועדה מתאריכים 14/09/2009 ו-31/10/2007 נראה שהליקוי בשמיעה במקרה זה מקורו איננו בחשיפה לרעש במקום העבודה והוא איננו נובע מהפגיעה בעבודה זאת למרות ההכרה העקרונית לפי פקיד התביעות. במילים אחרות מירב הפגיעה כפי שנראה בבדיקות השמיעה איננו נובע מחבלה ברעש. הועדה קובעת זאת על סמך  בחינת מדוקדקת של בדיקת השמיעה בה נראים מאפיינים אשר מצביעים על כך שהליקוי בשמיעה איננו נובע מחשיפה לרעש.